גז"ד למורשעים באינוס בנסיבות מחמירות של צעירה ליד קיוסק בקריית ים

לאחר ניהול משפט הוכחות הרשענו את נאשם 1 בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345 (א)(1) + (ב)(5) + 29 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), וכן קבענו כי נאשם 2, עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום - אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345 (א)(1) + (ב)(5) + 29 לחוק העונשין.

א.         עובדות המקרה 

העובדות הצריכות לעניין פורטו בהרחבה בהכרעת הדין ולא נחזור עליהן. בקצירת האומר, נספר כי ביום 5.10.09,  בשעות הלילה המאוחרות, פגשו הנאשמים את המתלוננת ליד קיוסק ה"לגונה" בקרית ים, לשם הגיעה כדי לקנות לעצמה בקבוק בירה וסיגריות.  

בשלב מסוים, לאחר שהמתלוננת יצאה מן הקיוסק, תקף אותה אדם שהיה במקום (שאינו מי מן  הנאשמים), אחז בשערה, הכה בראשה, הבעיר את שערה והפילה ארצה. במהלך התקיפה נשמט (או נגנב) ארנקה. מעשה התקיפה בוצע אל מול עיניהם של הנאשמים ואחרים, שהיו בחברתם. נאשם 2 ביחד עם אחר הרחיקו ממנה את התוקף ובהמשך, השניים, בהעמידם פנים כמי שמתכוונים לסייע לה, אחזו בידה והובילו אותה אל עבר בניין סמוך (להלן: " הבניין"), תוך ששניים נוספים ובהם הנאשם 1 מצטרפים אליהם ובעוד המתלוננת בוכה ומבקשת ללכת לביתה. 

בהגיעם לבניין, אחזו נאשמים 1 ו-2 בידיה של המתלוננת והשכיבו אותה על ספה שהייתה במקום. נאשם 2 פשט מעל המתלוננת את מכנסיה ותחתוניה, הסיר את מכנסיו, החדיר את אבר מינו לאבר מינה, בניגוד לרצונה ובעל אותה עד שהגיע לסיפוקו. כל אותה עת נאשם 1 עמד במקום, תוך שהוא מחזק את מעשיו של האחרון בנוכחותו.  

בסמוך, לאחר שנאשם 2 סיים לבצע את זממו במתלוננת וקם מעליה, אמר נאשם 1 " גם אני רוצה". או אז המתלוננת התעשתה, אחזה בחגורת מכנסיו של נאשם 2, הניפה אותה ופגעה בפניו של נאשם 1. בתגובה לכך ברחו הנאשמים מהמקום.

להשלמת התמונה נבהיר, כי בכתב האישום יוחסה עבירת האינוס לשניים נוספים (נאשמים 3 ו- 4). על פי  קביעתנו, שניים אלה היו בחברת הנאשמים במעמד תקיפת המתלוננת ובהמשך הלכו בעקבות נאשם 2 והמתלוננת, בעת שהאחרונה הובלה אל עבר הבניין בו בוצע מעשה האינוס.  השניים זוכו מחמת הספק, משלא הוכח מקום עמידתם המדויק ופועלם במהלך האינוס.

ב.         הרשעת נאשם 2:

כפי שנאמר, מצאנו כי נאשם 2 ביצע את העבירה שיוחסה לו בכתב האישום. בשל היותו קטין בשעת ביצוע  העבירה, בשלב זה, כמצוות המחוקק, נמנענו מהרשעתו.

בתסקיר שניתן לגביו לא באה המלצה להימנעות מהרשעה וב"כ הנאשם הודיע, בפתח הטיעונים לעונש, כי לנוכח חומרת העבירה וטיב ההמלצות בתסקיר, הוא מסכים להרשעת הנאשם.

אשר על כן אנו מרשיעים את נאשם 2 בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 345 (א)(1) + (ב)(5) + 29 לחוק העונשין.

ג.         ראיות לעונש

במסגרת זו הוגש גיליון המרשם הפלילי של נאשם 1. לנאשם זה רישום ללא הרשעה, של בית המשפט לנוער  בחיפה, משנת 2006, בגין עבירות הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ואיומים.  ב-2006 נגזרו עליו 4 חודשי מאסר בגין גניבה, ניסיון גניבה, איומים, תקיפה, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והפרת הוראה חוקית.  ב-2007 נגזרו עליו 24 חודשי מאסר בגין עבירות גניבה, החזקת נכס חשוד כגנוב, חבלה במזיד ברכב, הטרדת עד, הסגת גבול פלילית, נהיגה פוחזת של רכב, הפרעה לשוטר ונהיגה ללא רישיון נהיגה .

ד.         תסקיר שירות המבחן לנוער לנאשם 1

נאשם 1 יליד  7.8.89, מוכר לשרות מחקירות קודמות שנערכו בענייננו בגין מעורבות פלילית קודמת.

הנאשם בן להורים גרושים גדל במשפחה קשת יום ודלת אמצעים. מגיל צעיר גילה קושי בלימודים ובעיות התנהגותיות, בעטיין שולב במסגרות חינוכיות מיוחדות, שגם בהן התקשה להשתלב.   הנאשם אינו יודע קרוא וכתוב.  מגיל צעיר שוטט בחוסר מעש, הסתבך בפלילים, הועמד לדין ובהמשך אף ריצה 2 עונשי מאסר.  ב-2005 הועלה חשד, על ידי המרכז לבריאות הנפש בטירת הכרמל.

יצויין, כי מתוך חוו"ד ועדת האבחון מיום 15.3.07 - נ/3, לא אובחן נאשם 1 כמפגר, אם כי נקבע שהוא " מתפקד ברמה גבולית עם פער משמעותי בין התחום האינטלקטואלי להסתגלותי, לטובת השני קיימת הפרעת התנהגות אנטי סוציאלית". 

גם היום הנאשם מכחיש קשר לעבירה בה הורשע. לגרסתו הזדמן באקראי למקום בו התקיים המעשה המיני ומשנצפה ע"י המתלוננת עובר בסמוך,  רדפה אחריו והכתה אותו והוא עזב את המקום.

להתרשמות עורך התסקיר מדובר ב- " בחור צעיר, אימפולסיבי המגלה דפוס חשיבה ילדותי ובלתי מותאם, שיתכן כי נובע מהמגבלות השכלית בה אובחן. ניכרים במצבו קושי לעמוד בגבולות המותר והאסור ונטייה להתנהגות אימפולסיבית. התרשמנו מהקושי להבין ולהתחבר למשמעות מעשיו. הסביבה הבעייתית ונתוניו האישיותיים, ניכרים היטב בהסתבכויותיו החוזרות ונשנות. למרות גילו הצעיר כבר ריצה שני מאסרים, כאשר ההתערבויות הטיפוליות שנעשו ע"י שרות המבחן לנוער לא נשאו פרי וגם עונשים שהוטלו עליו ע"י המערכת השיפוטית לא הצליחו ליצור הרתעה וגבולות".